פסק-דין בתיק ת"א 49121-08

רקע וטענות הצדדים

תיק זה נקבע  לישיבת הוכחות ליום 19.01.12 , אך לא היה צורך בקיום הדיון שכן ב"כ הראל חברה לביטוח (להלן: "הנתבעת 2"), הודיע על מוכנות מרשתו לשלם את מלוא הסכום המוסכם (110,000 ש"ח) לתובע.

בהודעתו הנ"ל ביקש ב"כ הנתבעת 2 שביהמ"ש יסגור בכך את התיק.

ב"כ חברת אהרון יוסף ובניו בע"מ (להלן: "הנתבעת"), הגישה תגובה מטעמה ובה דרישה לחייב את הנתבעת 2 בהוצאות  ושכ"ט עו"ד -בסכום משמעותי.

קבעתי כי הצדדים יוכלו לטעון טענותיהם לעניין זה בדיון שייערך במקום ישיבת ההוכחות הקבועה.

ביום הדיון טענה ב"כ הנתבעת המלומדת, שהנתבעת הייתה מבוטחת אצל הנתבעת 2 כבר משנת 2002 בביטוח אחריות מעבידים וצד ג' ושילמה עבור ביטוח זה עשרות אלפי שקלים.  הפוליסה כללה כיסוי ייצוג משפטי כך שאם קורה מקרה חב' הביטוח לוקחת על עצמה את  הייצוג ומעניקה הגנה למבוטח.

עוד טענה ב"כ הנתבעת כי סע' 66 לחוק חוזה הביטוח קובע שביטוח אחריות מכסה הוצאות סבירות של המבוטח גם אם זה מעל סכום הביטוח וכי מדובר בסעיף קוגנטי וכך גם מורה הפוליסה.

עוד טענה ב"כ הנתבעת כי במכתב שבו הודיעה הנתבעת 2 לנתבעת שהיא לא מעניקה כיסוי ביטוחי צויין, כי סיבת הדחייה הייתה שחברת הביטוח לא קיבלה הודעה מהנתבעת על התאונה ורק בכתב ההגנה טענה הנתבעת 2 טענה נוספת לפיה הנתבעת לא העבירה לחברת הביטוח דיווח נכון באשר למספר העובדים- והדבר מנוגד להנחייתו של המפקח על הביטוח הקובעת כי טענה שלא נטענה בכתב הדחייה לא תשמע בשלב מאוחר יותר.

הנתבעת פנתה לייצוג משפטי פרטי ובכך נגררה להליך משפטי של למעלה משלוש שנים בו הוגשו תחשיבי נזק, תצהירים והליכים מקדמיים בשאלת הנזק מול ב"כ התובע שהיוו למעשה גם את ההגנה של חברת הביטוח בשאלת הנזק. ב"כ הנתבעת טענה כי על פי פוליסת הביטוח הכיסוי המשפטי של המבוטח שמעניקה הפוליסה עומד על סך של 50,000 ש"ח ועל פי הנחיית בית המשפט העליון יש לפסוק הוצאות ריאליות בהעדר נסיבות חריגות.

באשר להודעה לחברת הביטוח על התאונה, נטען שההודעה נמסרה לסוכן הביטוח שהוא שלוחה של חברת הביטוח ועל פי הפסיקה טענה של אי קבלת דיווח על מקרה ביטוח יכולה להישמע רק אם בפועל נגרם נזק לחברת הביטוח אלא שבמקרה דנן בו הסכימה חברת הביטוח הן לאירוע והן לשיעור הנזק ורק ערב ישיבת ההוכחות נתקבלה ההודעה מטעם הנתבעת 2 על כי אין צורך להמשיך ולנהל את התיק.

משכך סבורה ב"כ הנתבעת שאין שום הצדקה לגרום לחסרון כיס לנתבעת  באי תשלום מלוא ההוצאות הריאליות כפי שהוצאו על ידה בהתאם להסכם שכה"ט לפיו שולמו 10 תשלומים בסך 5,000 ש"ח, בתוספת מע"מ ע"י הנתבעת.

ב"כ הנתבעת 2 המלומד הזכיר בטיעוניו שהתאונה השלישית, מ- 20.1.05 (תאונה עם מלגזה) סולקה ע"י מנורה לאחר שהבינה שעליה חל חוק הפלת"ד. כאשר פנתה הנתבעת  אל הנתבעת 2 לקבלת שירותים מקצועיים, היא פנתה ע"מ שתטופל התביעה בגין 3 התאונות. הואיל ומדובר בשתי תביעות לפי פקודת הנזיקין ותביעה לפי חוק הפלת"ד, הרי שמשרד ב"כ הנתבעת 2 יחד עם משרד ב"כ הנתבעת עשו עבודה יפה, והביאו לכך שמנורה סלקה את התביעה בגין התאונה מיום 20.1.05.

ב"כ נתבעת 2 טען שלו רצתה הנתבעת לקבל הוצאות משפט, הייתה צריכה לפנות למנורה בעניין. משכך למעשה מבחינת ההוצאות של הנתבעת יש לחלקן לשתיים כיוון שהטענות והטיפול מתחלק לשתיים, אחד ביחס לפלת"ד והשני לפי פקודת הנזיקין.

יתירה מזו, טען ב"כ הנתבעת 2 שיש הגזמה בולטת ביותר בדרישות הנתבעת שכן המדובר בסך שמעל ל- 60% מסכום הסעד הסופי שייפסק בסוף הדיון לתובע.

לדידו, דווקא הרצון הטוב לחסוך בהליכי משפט, לחסוך בהוצאות משפט, ניהול תיק בצורה אינטנסיבית ע"י נתבעת 2 היה צריך להביא לתוצאה שכל צד ישא בהוצאותיו מבלי לבזבז זמנו היקר של ביהמ"ש ושל הצדדים.

עוד טען ב"כ הנתבעת 2 כי חברת הביטוח הראל כמבטחת של הנתבעת  לא זכתה לשיתוף פעולה מצד הנתבעת, לא קיבלה דיווח בדבר נסיבות 3 התאונות שבכתב התביעה על אף שהנתבעת ידעה נסיבות האירוע ביחס לכל תאונה, כאשר דיווחה למל"ל על קרות מקרה תאונות העבודה, אך שכחה לדווח לחב' הביטוח בגין אותן תאונות ולא אפשרה לחקור נסיבות התאונות בזמן אמת ובכך גרמה לנזק לנתבעת 2.  הראל דחתה הכיסוי הביטוחי בעיקר כיוון שלא קיבלה הודעה על קרות המקרים ונסיבותיהם ושפוליסת חבות מעבידים בתקופות הרלבנטיות נקבה במס' עובדים שעליהם יש כיסוי ביטוחי ל-30 עובדים בעוד שבפועל שמכלול העובדים היה 38.

המידע הקריטי לעניין מספר העובדים נחשף רק כשהתקבל תיק המוצגים לפני חודש ימים. משמע, שצדקה הראל כאשר בהעדר שיתוף פעולה מצד המבוטחת דחתה הכיסוי הביטוחי. ב"כ הנתבעת 2 הוסיף שמרשתו פנתה לנתבעת  ביום 12.11.08 וביקשה הסבר לנטען בכתב התביעה. בתשובה מיום 20.11.08, נאמר שאין רישום על תאונת עבודה של העובד ומשום כך לא דווח על התאונה. כיום ידוע שהדבר אינו נכון משהוצג תיק המל"ל בו המעבידה מדווחת על קרות האירוע במסגרת תביעת העובד למל"ל.

יתרה מזו, כשנשאל סוכן הביטוח ב- 3.2.09 בקשר לכך, השיב ב- 19.2.09 שלא נמסרה לו הודעה ביחס לתאונה מיום 5.2.02.

לעניין ההתנהלות הממושכת של התיק, טען ב"כ הנתבעת 2 כי למעשה הנתבעת  2 'נכנסה' לתיק עם כתב ההגנה שהוגש בשנת 2010, דהיינו יותר משנה וחצי לאחר הגשת התביעה.